בן איבגי ואח' נ' חב' "איסתא" ישראל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה המבוססת על טענות התובעים, כי עקב איחור משמעותי של למעלה מ- 24 שעות (29 שעות) בטיסה לברצלונה, נגרם להם הפסד של יום שהייה בברצלונה וכן עוגמת נפש רבה אשר צריכה לזכות אותם בפיצוי.

הפיצוי אותו דורשים שני התובעים הינו בסך של 10,000 ₪, 5,000 ₪ כל משפחה.

כאן המקום לומר, כי אין המדובר בטיסות סדירות אלא בטיסות שכר. יש לציין, כי הסיבה לעיכוב ומניעת יציאת המטוס הייתה שביתה של פקחי טיסה בפריס, ומאחר והטיסה אמורה להתבצע במרחק האווירי של פריס, למעשה נמנעה היכולת מלבצע את הטיסה.

הנתבעים רואים בשביתה זו בבחינת "כוח עליון" (דהיינו עניין שלא היה בציפיות מי מהצדדים כלל) ולכן אין להטיל עליהם בעניין זה אחריות.

עוד יש לציין, כי הצד הרביעי – קשרי תעופה בע"מ, אשר צורפה כנתבעת נוספת בתיק זה, ואשר למעשה היא הייתה הגורם אשר היה אמור להטיס את הנתבעים משהוברר כי אין הטיסה יכולה לצאת פעל באופן שהעביר את הנוסעים לכפר המכבייה לצורך לינה, ולאחר מכן להעביר אותם לשדה התעופה לצורך יציאתם לחו"ל יום למחרת.

כמובן שהסיטואציה היא סיטואציה קשה ולא פשוטה לתובעים והעובדה שטרחו והגיעו לשדה בזמן, כאשר בסופו של דבר הסתבר כי אינם יכולים לצאת לחו"ל, ההתרגזויות, אובדן הזמן ועוגמת הנפש הם ברורים ואולם השאלה היא האם המצב הזה הוא תוצאה של מחדלי או התנהגות של מי מהנתבעים.

יש לציין, כי לא נעלמה מעיני טענת התובעים, כי למעשה לא שיתפו אותם בבעייתיות ככל שהדבר נוגע לעיכוב הטיסה, ולמעשה רק בשלב מאוחר מאוד לשהייתם במקום הם נלקחו למלון ונמסר להם כי הטיסה לא תצא.

עוד טענו, כי ניתן היה למצוא פיתרון חלופי ע"י הטסתם באמצעות מוביל אחר.

בחנתי היטב את טענות התובעים ועם כל הצער שבדבר יש מקום לדחות את תביעתם.

אני מצר במיוחד בדבר, שכן הצד השלישי הציע לכל אחד מהתובעים פיצוי בגובה של 80דולר לכל נוסע, דבר שלהערכתי היה על התובעים לקבל ואף הצעתי להם בסיום הדיון לקבל, ואולם הם סרבו. משסירבו ודין התביעה להידחות, יקוזז הסכום האמור כנגד הוצאות המשפט ולמעשה התוצאה היא שהתביעה תידחה ללא צו להוצאות.

תביעה זו דינה להידחות מן הטעם הפשוט שהשביתה שנוצרה בהקשר המרחב האווירי של פריס ע"י פקחי הטיסה היה בבחינת אירוע בלתי צפוי, בדיוק כפי שיכול להיות אירוע של שביתה פראית בשדה התעופה בן גוריון או התפרצות הר געש אשר מונעת הוצאה של טיסות.

אין המדובר בטיסה סדירה ולכן לא הייתה גם חובה לפעול בהוצאת טיסות חלופיות בעלות כלכלית ניכרת.

עליי לציין, כי התובעים טענו שהטיסו נוסעים אחרים בטיסות חלופיות שכאלה, אך לא הביאו כל ראיות בהקשר זה.

עוד עליי לציין, כי הטענה של התובעים שהמטוס כלל לא היה במקום כי לא הגיע, היא טענה בעלמא ואני נותן אמון שהמטוס היה זמין אלא שפשוט נאסר עליו לצאת עקב הנסיבות האמורות.

לא מצאתי בהתנהגות מי מהנתבעים פגם ומשהוברר כי הטיסה אינה יכולה לצאת פעלו והעבירו את התובעים למלון ומשם כשיצאה טיסה אחרת, לשדה התעופה.

בנסיבות אלה, אני נאלץ לדחות את התביעה.

התביעה תידחה וכאמור כפי שציינתי, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.